שיווק המאה (מסחר) 2002 בע"מ ואח' נ' פסנד ואח'

החלטה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 20.2.14 (כב' הרשמת הבכירה ר' ארד), בה התקבלה בקשת המשיבים לביטול עיקולים זמניים.

2.ההליכים בבית משפט קמא –

המבקשות הגישו בבית משפט קמא תביעה כספית נגד המשיבים על סך 1,162,541 ₪, בטענה כי המשיבים 1-2, שהנם עובדים במבקשות, מעלו וגנבו תוצרת חקלאית מהמבקשות ומכרו אותם באמצעות המשיבות 3-4 לצדדים שלישיים תוך שהם משלשלים את התמורה לכיסם.

בד בבד הגישו המבקשות בקשה לעיקולים זמניים נגד המשיבים.

ביום 12.12.13 ניתן צו עיקול זמני נגד המשיבים, במעמד צד אחד, ע"ס 912,541 ₪.

המשיבים הגישו בקשה לביטול צו העיקול, אשר התקבלה בהחלטה נושא הבקשה שלפני.

3.החלטת בית משפט קמא –

בית משפט קמא קבע, לאור העדויות והראיות מטעם הצדדים שהונחו לפניו, כי גרסת המשיבים מתיישבת יותר עם הראיות וכי המבקשים לא הניחו די ראיות מהימנות לכאורה להוכחת עילת תביעתם בשלב זה של ההליך. הראיה המרכזית מטעם המבקשים היא מכתב ממשרד רו"ח מיום 6.11.13, בו נרשם כי בתקופה הרלוונטית נמצא חוסר של תוצרת חקלאית בשווי 912,541 ₪ והמסקנה היחידה המתבקשת מכך היא שנעשתה מעילה בחברה. בימ"ש קמא קבע כי מכתב זה, גם אם הוא מצביע לכאורה על מעילה אצל המבקשים, הוא אינו קושר את המשיבים דווקא למעילה הנטענת.

בימ"ש קמא עמד על כך שהמצהיר העיקרי מטעם המבקשות כמעט ולא היה נוכח במתחם בו התנהלה פעילות המבקשות והוא אינו יכול להעיד על הנטען בכתב התביעה מידיעה אישית, ואילו שותפו אשר היה נוכח במתחם מדי יום, והוא העד הרלוונטי לתמיכה בטענות המבקשות, נמנע מלצרף תצהיר מטעמו. נוסף על כך, שניים מתוך ארבעה עובדים של המבקשות אשר מסרו תצהיר בחרו שלא להתייצב לחקירה על תצהירם, ובעדות השניים שהתייצבו אין די כדי לבסס חדש נגד המשיבים בשלב זה.

לסיכום קבע בימ"ש קמא, כי מדובר בגרסת המבקשות מול גרסת המשיבים בנוגע להתנהלות העסקית ביניהם, כאשר אין הסכם בכתב בין הצדדים וכאשר נמצא כי עדויות מטעם המבקשים תומכות דווקא בגרסת המשיבים. המבקשות לא העמידו תשתית עובדתית המצדיקה את מתן הסעד הזמני המבוקש על ידן ומנגד עומדים המבקשים אשר הסעד הזמני מכביד על פעולתם העסקית. בימ"ש קמא מצא כי בנסיבות אלו סכות הקניין של המשיבים גוברת, ועל כן הורה על ביטול צו העיקול הזמני נגדם.

4.טענות המבקשות –

לטענתן בית משפט קמא שגה בקביעתו כי הן לא הניחו תשתית עובדתית הנתמכת בראיות לכאורה בתמיכה לבקשתן לסעד זמני. דו"ח רו"ח שהוגש מטעמן הינו מקיף ומשקף את הנטען בכתב התביעה בדבר מעילת המשיבים, ובימ"ש קמא כלל לא התייחס לאמור בו ואף לא התיר להן לצרף במסגרת הדיון בבקשה דו"ח ביקורת חקירתית חשבונאית. עוד נטען כי שגה בימ"ש קמא משלא בחן את מאזן הנוחות ואת הנזק שייגרם למבקשות אם לא יינתן הצו ותתקבל תביעתן לעומת הנזק העלול להיגרם למשיבים אם יינתן הצו והתביעה נגדם תדחה. בעניין זה נטען כי אין בבעלות המשיבים נכסים ואם תתקבל התביעה נגדם אין ספק כי לא יהא בידם לשלם את הסכום.

5.דיון והכרעה –

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, לא מצאתי להיעתר לה, וזאת אף ללא צורך בתגובת המשיבים.

החלטת בית משפט קמא מפורטת ומנומקת היטב. בית משפט קמא בחן את הנטען בכתב התביעה אל מול הראיות שהונחו לפניו בשלב בו נמצאת התביעה, שמע עדויות מטעם הצדדים ולא מצא כי המבקשים הניחו ראיות מהימנות לכאורה לטענה בדבר מרמה וגניבה על ידי המשיבים ומשכך לא עמדו בתנאי הסף למתן הסעד הזמני המבוקש על ידם. בית משפט התייחס לדו"ח רו"ח בן דוד-מלצר-הרצוג מיום 6.11.13 ולא מצא כי יש בו כדי לקשור את המשיבים דווקא למעילה הנטענת. בית משפט זקף לחובתם של המבקשים את העובדה כי לא צרפו תצהיר מטעם האדם הרלוונטי אשר יכול להעיד על הנסיבות הנטענות וכי שניים מתוך ארבעת המצהירים לא התייצבו לחקירתם על המוצהר על ידם.

בנסיבות אלו לא מצאתי כי נפלה שגגה תחת ידי בימ"ש קמא או כי יש מקום להתערב בהחלטתו המנומקת.

יתרה מכך, מדובר בתביעה בדבר מרמה וגניבה, וכידוע, נטל ההוכחה בתביעות מסוג זה הינו מוגבר.

הלכה היא, כי רוחב שיקול הדעת המוענק לערכאה הדיונית בשאלת מתן סעדים זמניים עומד ביחס הפוך לשיקול הדעת המצומצם המוענק לערכאת הערעור (בע"מ 6025/11 פלוני נ' פלונית (11.1.12)) התערבות בסוג זה של החלטות תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כגון כאשר המסקנות שהסיקה הערכאה הדיונית אינן עולות בקנה אחד עם הראיות שהונחו לפניה. שהרי במקרה זה אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור (בע"מ 8542/10 פלוני נ' פלוני (29.12.10).

כאמור, לא מצאתי כי המקרה שלפני נופל לגדר אותם חריגים.